עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

חברים
cold bananaDanielleSNOWcosmicBFFShirמאיה נוימן
The Girl with Two Heartsאיביאנונימיץילדת החיםBe Your Own Heroפרים
Here To Loveבונז'ור ♥DarkEagleThese HeavensomeoneNutella Girl
לירון זה חולשה♥♥Emo Life100% ME❥AngelK❥עוד מוזרה בעולםTigerLily
life is sweet#פיגלי_הורן ♥
אריות ♥

אני מתה על החייה הזאת.
ובכללי על משפחת החתולים אבל במיוחד אריות..
אני לא יודעת ממש למה
הם כאלה מדהימים, הם יפים נורא ומלכותיים כאלה, אדירים וחזקים כל תנועה שלהם נעשת בביטחון...
אני חושבת שיום אחד אני רוצה להיות כזאת.
כמו אריה.
טימטם ♥

למי שלא יודע טימטם זה סוג של שוקלד כזה ממש טעים
ואני חולה על שוקולד בצורה קשה וטימטם זה אחד מאלה שאני מכורה אליהם במיחד..
לפעמים אני מרגישה שהשם הזה מתוק מידי... כזה מתוק וחמוד ומתאר כאלה חיים מושלמים ושמחים..
לא.
למרות שכשבחרתי את השם הזה אולי הם קצת היו כאלה..
לא בחרתי את השם עם הרבה מחשבה.. פשוט הייתי די מיואשת משמות תפוסים ואז ניזכרתי בזה וחשבתי למה לא? וזה היה פנוי. SO זה השם שלי עכשיו.
אבל אני חושבת שטימטם זה לא רק שוקולד בישבילי. הוא הפך להיות חלק מהעבר שלי, עבר של ילדה תמימה עם חיים יפים...
זה מסובך.. וזה כניראה לא משהו שאתם הולכים להבין.. אבל אני מבינה אז זה מספיק.
עכשיו גם לי יש...

אז ראיתי שהרבה פתחו אימייל לבלוג, וחשבתי למה לא? אז פתחתי גם.
אז אם מישהו צריך משהו, לפרוק, לשאול או סתם רוצה לדבר.. אני באמת שיותר מאשמח ♥

timtam2103@gmail.com
פוחדת להינטש... ניראלי..
05/03/2014 18:03
timtam
אני תמיד עושה משהו. תמיד. 
אני תמיד מרחיקה אנשים שחשובים לי ממני איכשהו... הלוואי וידעתי איך..
מתישהו אני פשוט מתחילה להרגיש שהם מתעלמים ממני. מפסיקים לדבר איתי, מפסיקים לכתוב לי, מתעלמים איכשהו...
אני מניחה שאני אומרת או עושה משהו לא נכון - אולי אמרתי משהו שלא הייתי צריכה להגיד? אולי פגעתי בהם איכשהו? אולי עשיתי משהו?..
בטוח עשיתי משהו. אני בטוח אשמה.. עובדה שזה ממשיך לקרות.
אבל מה עשיתי? מה אמרתי? איך...?
איך אני אמורה להבין.. אני מניחה שאני אמורה ללמוד אם זה קורה לי שוב ושוב אבל לא, אני לא יודעת. אני רק יודעת שאני עושה משהו לא בסדר. שאני לא טובה מספיק...
אני מתחילה להרגיש כאילו זה קורה לי עם כולם... אני לא יודעת מה אמיתי מה לא.. זה כמו חרדת נטישה, ברגע שאני מרגישה שמתעלמים ממני, או אם לא עונים לי כמה ימים כשאני כותבת.. אני מתחילה להילחץ. להתחיל לחשוב - מה עשיתי הפעם? למה הם כועסים עליי? למה אני ככה? 
אני לא יודעת מה בראש שלי ועם מי זה באמת קורה... אני כבר די בטוחה שכל מי שחשוב לי כועס עליי מאיזה סיבה..
יש כאלה שאני יודעת ששונאים אותי. אבל כבר לא אכפת לי. אין לי כוח להמשיך לנסות להיות נחמדה כשהם ממש מגעילים. לא רק אליי..
ויש את האנשים שחשובים לי. לא משפחה, בעיקר חברים אני חושבת, או אנשים שאני מתכתבת איתם, או אנשים מבלוגר.. ואיתם אני לא יודעת... אני מרגישה כל הזמן כאילו הם כועסים על משהו, כאילו הם מתעלמים... אני לא יודעת. אני מרגישה לבד, כאילו לאף אחד לא באמת  אכפת..
אם אני שואלת אומרים שלא. אבל אני לא יודעת במה להאמין...
אני פוחדת כל הזמן שאנשים פשוט יתחילו לשנוא אותי.
אבל אני מרגישה ככה עם כל כך הרבה אנשים... אני לא מצליחה לראות את הקו שמפריד בין האמיתי ללא...
בסוף מי שנישאר לי זה אתם. בלוגר. יש פה כל כך הרבה אנשים מדהימים. כל כך הרבה אנשים שחשובים לי. אבל אז אני מתחילה להרגיש את זה גם פה... גם איתכם...
אני פשוט מרגישה שאני עושה את אותה טעות כל הזמן..
חוזרת עלייה שוב ושוב.
גורמת לאנשים להיפגע ממני, לכעוס עליי, לשנוא אותי..
ובכל זאת חוזרת ועושה את זה שוב..
לא מבינה מה הטעות שלי, לא מנסה להבין אותה או לא מצליחה.. אבל אני יודעת שהיא קיימת.
אנשים לא כועסים סתם ככה, יש להם סיבה, בטוח.
עשיתי משהו לא בסדר. משהו לא בסדר איתי.
למה אני מרחיקה את כולם? פוגעת בכולם? פוגעת בעצמי.. למה אני כל כך מטומטמת? ממשיכה לעשות את זה למרות שאני פוגעת באנשים?
מה לא בסדר איתי?

  
                   
10 תגובות
היא
13/01/2014 21:26
timtam
היינו חברות. היינו.
היא שונאת אותי עכשיו.

אני זוכרת איך זה התחיל. אני זוכרת את היום ההוא. סתם התחלנו לדבר ניראלי שאני התחלתי אבל אני לא בטוחה.. התאהבתי פעם ראשונה והייתי כולי במה זה לעזאזל ולא היה לי ממש חברות שיכולתי לדבר איתן על דברים כאלה ואז התחלתי לדבר איתה. שאלתי אותה במי היא מאוהבת והיא אמרה שהיא תספר לי אם אני אספר.. וזה היה אותו אחד. (ולא זה לא היה מישהו שכל הבנות היא מאוהבות בו..) עד כמה שעכשיו אני שונאת את עצמי על זה שהייתי מאוהבת בו פעם אני חושבת שזה מה שהיה צריך להיות כי זה מה שהפך אותנו לחברות מההתחלה... ולאט לאט נהיינו חברות יותר ויותר טובות...
אבל עכשיו היא כועסת עלי בגלל כל מיני סיבות שאני לא מצליחה לגמרי להבין...
אני כן מתגעגעת אליה,
אני חושבת שהיא באמת הצליחה לעזור לי, היא היתה עוזרת לי ואני לה כל פעם אחת מאיתנו היתה צריכה את העזרה הזאת והשנייה ישר היתה עושה כל מה שהיא יכולה.. אני לפחות יודעת שניסיתי, ניסיתי לעזור לה ניסיתי להיות החברה המושלמת משהו שללא ספק אני לא יכולה להיות כי אני כל כך רחוקה מלהיות מושלמת אבל ניסיתי בישבילה.. ניסיתי כדי שלא נריב וניסיתי כי היא באמת היתה חשובה לי ובאמת אהבתי אותה...
היו ימים שהיינו מדברות שעות בטלפון כל פעם שאחת היתה צריכה משהו היא התקשרה. והיינו שולחות אסמסים שצוחקים על כל מיני דברים שעשינו ושקרו לנו... וכשהייתי באה אליה היינו שומעות מוזיקה והיא היתה שוכבת על המיטה ואני על כריות על הריצפה והיינו מסתכלות אחת על השנייה ומדברות שעות על כל דבר אפשרי בהתחלה היינו מדברות בעיקר עליו אבל היו עוד מילוני דברים אחרים זה יכל להיות על ספרים או סרטים או על ילדים מהכיתה או על הבלוגר כמעט כל דבר... לפעמים היינו מדברות על דברים שהיו לנו קשים, דברים שהכאיבו לנו והיינו בוכות.. אבל השנייה היתה שם ועשתה כל מה שהיא יכולה כדי לעודד...  היינו צוחקות מלא בדרך כלל על דברים מטומטמים... ואני זוכרת את החתול שלה ג'ינג'י שהיה ממש חמוד אבל הוא הזיל ריר וזה היה נורא מצחיק..
והיו ימים שאחרי בצפר הלכנו למאפיה וקנינו מאפין ביחד והיינו מתחלקות בו.. ותמיד היינו שומעות מוזיקה מהאייפוד הקטן שלה ולא היו הרבה שירים אז היו לנו שירים קבועים שהיינו שומעות כל פעם...
ולפעמים היינו עובדות על אנשים בטלפון והייתי עושה קול של ילדה קטנה ובסוך היינו נורא צוחקות על התגובות שלהם..
וכשהלכתי איתה לקונצרט שלה וחיכינו שהוא יתחיל אז יצאנו החוצה והתנדנדנו בנדנדה כזאת של ילדים קטנים שיש מישהו בצד הזה ומישהו בצד הזה וצרחנו וזה היה ממש מצחיק ואז המורה שלה באה וצעקה עלינו שהקונצרט כבר התחיל ושאנחנו מאחרות ואנחנו רצנו מהר פנימה צוחקות.. ואחרי הקונצרט הכרתי את אבא שלה..
והמצאנו שמות לחצי מהבנים מהכיתה ויכולנו לדבר עליהם בלי שהם ידעו...
וכשנסענו לטיול השנתי בשנה שעברה כתבנו ביחד שיר.. והיו עוד כל כך הרבה דברים...
היו לי כל כך הרבה רגעים טובים איתה... כל כך הרבה רגעים טובים איתך...
ברור שהיו גם הרבה רעים אבל גם המון טובים ואני מעדיפה לזכור אותם..

אבל יש לך את הקטעים האלה שאת מתעצבנת עלי על משהו קטן אבל במקום להגיד לי ולהסביר לי למה את כועסת את מתעלמת ממני וכשאני מנסה לדבר איתך את רק מתעלמת או עונה באדישות.. זה בעצם מה שגרם לכל הריבים שלנו בערך.. ותמיד אני הייתי באה בסוף ומנסה לפייס אותך ומדברת איתך סתם ככה עד שתסכימי לדבר איתי באמת ובסוף זה איכשהו עובד.. אבל אני לא יכולה לעשות את זה כל פעם והפעם ויתרתי, התייאשתי, אבל לך לא היה אכפת, כבר לא אכפת לך.  
אני יודעת שאת שונאת אותי ואני יודעת שאת חושבת שאני מגעילה... 
אני יודעת שכתבת את זה עלי אבל את באמת חושבת שמכרת את עצמך אלי? שלא קיבלתי אותך כמו שאת?
זה כאב. זה פגע בי חזק. שאר הדברים גם אבל זה מה שהכי כאב לי. לדעת שאחרי שכל כך התאמצתי להיות חברה טובה ולהיות כמו שהיית רוצה שאני אהיה וניסיתי כמה שיותר לא לריב למרות שגם אני נפגעתי גם בי פגעו לפעמים דברים שאמרת, גם אני כעסתי לפעמים.. ובכל זאת התאמצתי לא לעשות מזה משהו גדול ולהגיד את ככה חצי בצחוק ולא להתעצבן או משהו..  ואחרי כמה שאהבתי אותך.. את חושבת ככה. 
זה כאב.

אני יודעת בערך את הסיבות שאת כועסת עליי אבל הן ניראו לי נורא לא הגיוניות, קטנות, יכולת להגיד משהו.. יכולת לנסות לדבר על זה.. לא. יכול להיות שדברים קרו פעם אחת רק וזה עיצבן אותך, לא יודעת למה.. יכלת לבוא, להגיד לי, לספר לי מה מפריע לך.. היו דברים והיו דברים שפשוט לא שמתי לב אליהם, הם לא ניראו לי משמעותיים.. אבל אם זה הפריע לך יכולת לומר לי יכולת להגיד לי.. איך אני אלמד לפעמים הבאות אם לא תגידי לי מה מפריע לך? אבל עכשיו כבר אין פעמים הבאות...
אבל היה עוד דברים, שלא אהבת שככה אני.. אבל אני לא מושלמת. ניסיתי להיות, ניסיתי אבל אני לא יכולה. אף אחד לא מושלם ובטוח שלא אני.. יש לי הרבה מאוד מגרעות ואני יודעת את זה אבל זו מי שאני ואני לא ממש יכולה לעשות עם זה משהו...
אני כניראה בדיכי כי יש לי סיבות באמת שאת רובן את לא יודעת, אף אחד לא יודע, כי הם לא באמת רוצים להקשיב...

יש כל כך הרבה דברים שיכולתי לספר לך עכשיו.. כל כך הרבה עבר מאז...
אבל אני לא מספרת.
היו דברים מצחיקים שהיו קשורים לכל מיני דברים ממזמן שפתאום קרה לי משהו שקשור אליהם...
יש את הדברים שסתם הייתי מספרת לך.. לא יודעת היו כל מיני דברים שצצו לי בראש וישר חשבתי עלייך..
אבל אני לא מספרת לך.
אני בקושי מדברת איתך.
את בקושי מדברת איתי.

היסתכלתי על פוסטים ישנים שלך, על התגובות שכתבתי לך ועל מה שענית לי בחזרה..
היה פוסט אחד קצר שתי שורות שכתבת לי ובסוף שלו כתבת ״טימטם את ואני זה לנצח״ וחשבתי לעצמי - כן הה.. ? - וחייכתי חיוך עצוב שזה לא באמת חיוך זה פרצוף עקום כזה עצוב ותוהה.. ידעתי שזה לא באמת יהיה לנצח אבל לא חשבתי שהנצח הזה יגמר כל כך מהר...

ומצאתי עוד משהו, שכתבת לי פעם עלי... על כשהצטרפתי לכיתה ואחר כך שניהיינו חברות.. ובסוף כתבת: ״שנה שעברה התקרבנו הרבה... הפכת להיות חברה ממש קרובה שלי! אני יודעת שלפעמים יש לנו עליות וירידות! אבל את יודעת החיים הם לונה-פארק ואנחנו על רכבת הרים!״

אז כן יש לנו עליות וירידות אבל כמו שאמרת החיים הם לונה פארק ואנחנו על רכבת הרים..  
החיים לא מושלמים, אני לא מושלמת, אנחנו לא החברות המושלמות, אפעם לא היינו מושלמות גם אם זה ניראה ככה לאנשים..  ואנחנו רבות הרבה כן.. אבל לא רק...
אז כן אני יודעת שאת די שונאת אותי ואת חושבת שאני מגעילה ומעצבנת אבל רק רציתי לומר שלמרות הכל וגם כשאני ממש כועסת עלייך וחושבת שאת ממש מעצבנת, בסוף אחרי שאני מסיימת לכעוס אני אוהבת אותך...

רק רציתי שתיראי את זה מהזווית שלי.. אני לא אומרת שהיא נכונה, כל אחד משנה קצת את האמת בלי לשים לב אפילו.. אבל אני רק אומרת שאולי הדברים הם לא בדיוק כמו שאת חושבת שהם ולפעמים כדאי לנסות להסתכל מנקודת מבט אחרת...


                       

                   אני מקווה שאת קוראת את זה
                       אני מניחה שלא תגיבי על זה
                  אבל אני מקווה שאת קוראת את זה כי זה חשוב לי באמת...
7 תגובות
can't tell... just can't
04/01/2014 19:29
timtam
אני לא מצליחה.
אני לא מצליחה לספר על מה שעובר עלי.
לא פה, לא בשום-מקום..
אני לא יכולה לספר לאף אחד. אני לא מצליחה לספר לאף אחד.
עובר עלי הרבה. קשה לי.
זה לא שהחיים שלי נוראים לגמרי, יש פה אנשים שהרבה יותר רע להם.. אבל קשה לי.
מסובך לי בזמן האחרון, קשה לי, אבל אני לא מצליחה או לא יכולה לספר לאף אחד, בשום מקום.
לא לדבר, לא לספר, לא לכתוב.

אין לי חברים שאני יכולה לספר להם.
יש לי ידידים זה לא שכולם שונאים אותי אבל כמעט אף אחד מהם לא אמיתי..
יש לי חברות אבל עם אף אחת מהן כרגע  אני לא יכולה לדבר על דברים כאלה עם רובן אני סתם מדברת על דברים שהן אוהבות על דברים כמו ספרים, מורים מעצבנים, סרטים.. כאלה דברים..אין לי בעיה לדבר על זה אבל זה פשוט בערך מה שיש לנו לדבר עליו אז זה חוזר עלעצמו שוב ושוב..
יש את בת-דודה שלי שאנחנו באותו גיל אז אנחנו חברות טובות, רבות מלאאא, אני לא יודעת אם היינו חברות מאוד אם לא היינו בנות דודות אבל אני אוהבת אותה. בכל מקרה היא מספרת לי דברים אני מקשיבה, אני מנסה לעזור לה אבל כשזה מגיע לזה שאני מספרת דברים - זה קרה פעם אחת - אני חושבת שהיא פשוט לא יודעת מה לעשות אז היא מתחילה לצרוח את זה לכל העולם... בכל מקרה היא גם גרה רחוק אז אנחנו ניפגשות פעם ב..

ניסיתי יומן.
גם לא עובד.
רוב מה שכתבתי שם זה מה שקרה לי במשך היום או משהו כזה ולא מה אני באמת חושבת ולא מה שאני באמת צריכה לספר..
אולי זה בגלל שפחדתי שמישהו יקרא את זה.. אבל גם פשוט לא הצלחתי...

יש גם את הבלוגר כמובן
אבל כמה שהאנשים פה מדהימים ואני אוהבת אותם והם עוזרים לי ומשמחים אותי אני לא מצליחה לכתוב גם פה.
אני לא יודעת למה באמת שלא.
אולי כי כבר יש לי אופי מסוים פה וקשה לי לשנות אותו
אולי - כי מי שהראתה לי את הבלוגר  זו מישהי שהיתה חברה שלי עכשיו היא כועסת עלי לא יודעת למה.. ודברים נהיים יותר פרטיים אני חושבת והיא תחשוב שאני משוגעת יותר ממה שאני מניחה שהיא חושבת כבר... : (
אולי... לא יודעת יכולות להיות מלא סיבות אבל בשום-מקום אני לא מצליחה להישתחרר, אני לא מצליחה להיפתח...

התחלתי לדבר עם קירות. אני גם מדברת עם עצמי, אני עושה את זה הרבה, ניראלי עוד לפני כמה שנים.. אבל אני כבר יודעת את כל הדברים האלה לפני שאני מספרת לעצמי אותם ואני כבר הצעתי לעצמי כל מיני דברים וניסיתי לעזור לעצמי עוד לפני שסיפרתי לעצמי על הדברים האלה אז אני לא ממש יכולה לעזור...

לפעמים אני פולטת מילה.
אני רומזת.
כשאני מדברת עם ילדים מהכיתה שלי, אני פשוט אומרת משהו שקשור לזה מילה אחת, לא משהו שבאמת גורם להם להבין משהו. ואני גם אומרת את זה כאילו בצחוק, לא באמת מתכוונת לזה...
אלה הרגעים שאני כבר כמעט מתפוצצת אם אני לא אדבר על זה וזה פשוט משחרר טיפ טיפה החוצה... נותן לי להרגיש כאילו אני מספרת למישהו והוא מקשיב...

אני עושה דברים. אני נהיית מוזרה יותר ויותר. לא שיש לי בעייה עם מוזרות תמיד אמרתי שלהיות מוזר זה דבר טוב אבל אני פשוט לא יכולה יותר עם הכל...
אני חייבת לספר למישהו. אני חייבץ לדבר עם מישהו. אבל אני פשוט לא יכולה. 

לא יכולה.

            


17 תגובות
ריקה
13/11/2013 19:57
timtam
טוב שוב הרבה זמן לא הייתי פה...
יש לי מחסום כתיבה ו... לא יודעת...
אני מרגישה כל כך עצובה בזמן האחרון אפילו בלי לדעת למה...
איזה ילד בכיתה ג' שנוסע איתי  אמר לי לפני בערך שבועיים "אוף בנסיעה הייתי ממש שמח ולא ידעתי למה אבל הייתי שמח ועכשיו פתאום אני עצוב ואני לא יודע למה..."  
כשהוא אמר את זה כל כך הזדהתי, למרות שידעתי שמה שהוא מרגיש שונה לגמרי.. בזמן האחרון אני פשוט עצובה. עצובה, קצת שמחה, שוב עצובה.
אתמול היה שיעור חופשי לחצי כיתה (יותר נכון משהו כמו שבעה ילדים...) אז בהתחלה סתם ישבתי איתם בכיתה והקשבתי למה הם מדברים אבל בשלב מסוים פשוט לא יכולתי יותר אני לא יודעת למה, נהיה לי ממש מגעיל פתאום להיות איתם, ופשוט קמתי ויצאתי מהכיתה.
הלכתי במסדרונות של הבצפר, מחפשת מקום להיות לבד... אני פשוט צריכה מקום להיות לבד, לחשוב וללכת, כן פשוט להתהלך...
אני הולכת במסדרונות מחפשת, הרגליים שלי מובילות אותי והעיניים פשוט מסתכלות לצדדים מחפשות.
בסוף אני מגיעה למקלט, אני יורדת למטה במדרגות, המקלט שקט כל כך, פשוט מסדרון עם כמה חדרים בצדדים.
אני מתחילה ללכת, מגיעה לקצה, מסתובבת, שוב הולכת, עד הקצה, מסתובבת... אני לא יודעת כמה פעמים עשיתי את זה, הלכתי.
כל כך שקט מיסביבי, המקלט משתיק כמעט את כל הרעשים מסביב ואני שומעת רק את הצעדים השקטים שלי על רצפת האבן.
אני מתחילה לדבר, יותר נכון ללחוש - היה שם הד אז גם הלחישה צלעה בין לחישה בקול לבין לחישה בראש שלי...
אני לא יודעת למה אני עושה את זה - מדברת לעצמי, ניראלי שזה מרגיע אותי, אני מדברת את המחשבות שלי או את מה שאני עושה... פשוט אומרת את זה, כאילו אני מספרת את זה למישהו אבל בעצם אף אחד לא שומע... אף אחד חוץ ממני (בדרך כלל אני חושבת). זה כמו לפרוק את זה, במקום שכל המחשבות האלה או כל הדיבורים האלה או כל מה שזה לא יהיה שאני אומרת - ישארו בתוכי, אני מוציאה אותם החוצה, פורקת הכל, מספרת לעצמי כי אין לי אף אחד אחר שאני יכולה לספר לו... אני מרגישה כל כך לבד
אני הולכת ומדברת, הולכת ומדברת, כמעט שעה אני חושבת, ואז אני שומעת צעדים יורדים במדרגות ואני יוצאת החוצה. 
אני חוזרת לכיתה, אבל ברגע שאני פותחת את הדלת אני ישר סוגרת אותה והולכת. אני מרגישה בחוץ כל כך חשופה, אני לא יכולה.
ושוב הרגליים שלי מתחילות ללכת , מחפשות מקום שקט, עברתי בכל מיני מקומות כל פעם הייתי קצת איפושהו אבל איכשהוא בסוף אני מוצאת את עצמי שוב במקלט. יש שם אנשים, אז אני מתחבאת מאחורי וילון, לוקחת חתיכת קרטון וקורסת עליה.
הרגשתי כל כך מוזרה, אני באמת מוזרה, אבל למוזרה יש כל כך הרבה משמעויות, יש כל כך הרבה סוגים של מוזרים.
אני חושבת שגם זה היה שעה אבל כולל שאר המקומות שהייתי בהם עד שהגעתי בחזרה למקלט.
כשיצאתי הרגשתי כאילו אני בחלום, כל הזמן הזה שישבתי/שכבתי במקלט הרגיש כל כך לא אמיתי ובכל זאת כל כך כן.
אני לא יודעת. אוף משהו דפוק אצלי בזמן האחרון. אני מרגישה כל כך לבד. כל כך עצובה. לא יכולה לחשוב על כלום אבל באותו זמן לא יכולה להפסיק לחשוב על מיליון דברים.
ואז יש את הכמה שעות האלה. הן באות כל פעם. ואני שוכחת מהכל, ואני שמחה וכיף לי כל כך...
וזהו, חוזרת שוב להיות עצובה, חוזרת להרגיש ריקה. זהו ריקה, אני חושבת שזו המילה שחיפשתי.
אני מרגישה ריקה.


             
21 תגובות
אל תלכו...
15/10/2013 19:10
timtam
אז.. איך אני אומר? הסוף שבוע + תחילת שבוע האלה לא היו ממש כיפים...
אני אנסה לקצר, אני אנסה להיזכר כמה שפחות אבל אני לא בטוחה שזה יעבוד...
יום חמישי כבר רציתי לכתוב את הפוסט על כמה שמעצבן אבל זה התחיל סתם מעצבן וככל שזה התקדם זה הפך לנוראי אז... 

אז יום חמישי התחיל רע סתם הייתי עצבנית וכל פעם שמישהו עשה משהו אפילו קטן רק נהייתי עוד יותר עצבנית, וגם היה לי מבחן... אבל חשבתי שאולי אחרי בצפר היום ישתפר.. טעיתי.
כבר מאז החופש אני שומרת לחברה שלי (נקרא לה נועה) על הארנב שלה, בהתחלה כי היא היתה בחו"ל אבל עכשיו היא כבר חזרה אז אני לא יודעת למה הוא עדיין היה אצלי, הוא היה בכלוב גדול בחצר - רצינו שיהיה לו קצת טבע קצת מרחב, (לפני זה הוא היה בכלוב קטן כזה..). 
היינו בפנים, אני לא שמעתי כלום אבל היא כניראה כן והיא רצה החוצה אל הכלוב וצעקה "__ צא משם!!"  -__ הוא הכלב של החברים שלנו, ההוא ששמרנו עליו, ההוא שכתבתי עליו את הפוסט הקודם.. די אירוני שבפוסט הקודם הגנתי עליו ומה שאני כותבת עכשיו שהוא עשה... אבל הוא באמת כלב מקסים ו.. ו... - יצאתי החוצה, ראיתי את  __ בכלוב שלו, של הארנב, של _!!  בשנייה הזו כבר יכולתי להבין מה קרה. יכולתי להבין אבל קיוויתי שאני טועה... "ששש" שמעתי את אמא שלי אומרת. כשהיא אמרה את זה קיוויתי שולי טעיתי, ואולי הוא בחיים, ואולי הוא רק נבהל... היא הוציאה אותו. הוא שכב לו, הגוף שלו ניראה מוזר והעיניים שלו בהו בכלום.. "לא!!" אמרתי "הוא מת??!" הרגשתי סחרחורת, הייתי מבוהלת והמומה, ואז הבזיק לי לראש: נועה! אמא שלי הכניסה אותו פנימה, התיישבתי לידו וליטפתי את פרוותו הנעימה והרכה (באמת שהפרווה שלו היא הדבר הכי נעים בעולם..) הוא עדיין היה חם... לא יכול להיות! לא יכול להיות!! חשבתי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי הייתי עצובה כל כך אבל לא הצלחתי לבכות. אהבתי אותו כל כך. כל כך כל כך.  כל הפעמים שהבאתי לו ירקות והיסתכלתי איך הוא אוכל אותך בנגיסות קטנות וחמודות, כל הפעמים שהוא ישב לו על האבן הגבוהה והיסתכל לו למטה על "הממלכה שלו" כל הפעמים שליטפתי אותו וגם כל הפעמים שהוא קפץ ממני משאיר לי כמה סריטות... אהבתי אותו.
וידעתי כמה נועה תהיה עצובה. ידעתי שהוא אצלה כבר הרבה שנים, ידעתי כמה היא אוהבת אותו, כמה היא קשורה אליו!! 
למחורת קברנו אותו, שמנו אותו בקופסא על עלים וצמחים ופיזרנו עליו ורדים. הוא תמיד היה יפה כל כך, מרשים כל כך.. היתה לו נשמה אנושית בצורה מוזרה הוא היה שונה משאר הארנבים שראיתי...
בסוף בכיתי אבל זה גם לא היה ממש בכי בכי יותר דמעות...


ביום שבת לא מצאנו את הכלבה שלנו, את היפה שלנו. כשגם בערב לא מצאנו אותה כבר התחלנו לדאוג. הלכתי לישון מאוחר כולי סהרורית פוחדת שקרה לה משהו.. בבוקר המשכנו לקרוא לה, לחפש אותה... היא לא באה...
בסוף הייתי צריכה ללכת לבית ספר. יצאתי מהדלת והלכתי בשביל.. "אמא!!" אני צורחת. היא שכבה שם. על האדמה. בין השיחים. פשוט שכבה שם.
בכיתי כל כך אבל לא בכיתי בכלל הבכי פשוט לא יצא. פשוט לא קלטתי - היא היתה מתה!! והיא היתה אצלנו כל כך מעט זמן! רק אימצנו אותה אבל כבר מהיום הראשון אהבנו אותה כל כך! היא היתה מדהימה.
אמא שלי נגעה בה. אני מניחה שהיא היתה קרה, נוקשה, מתה.
בכל זאת הלכתי לבית ספר. ידעתי שלהישאר לבד בבית לא יעשה לי טוב הפעם...

הגעתי ראשונה. שמעתי מוזיקה ניסיתי לשקוע בתוכה ניסיתי לא לחשוב עליה...
אחר כך נועה הגיעה. כן דווקא נועה מכל האנשים, עם עוד מישהי אבל עדיין היא. הוצאתי את האוזניות וחיבקתי אותה. פשוט התחבקנו. דמעות זלגו על לחייה (היא לא ידעה שהיפה שלי מתה. היא אפילו לא ידעה שהיפה שלי קיימת. אפחד מהכיתה לא ידע שהיתה לי כלבה..).
ישבנו שם אני והיא ועוד ילדה וכל פעם הגיע מישהו ושאל אותה מה קרה...
אחר כך כשהשיעור התחיל יצאנו החוצה ישבנו שם שתינו ודיברנו על איזה ארנב מדהים הוא היה דיברנו הרבה ובכינו. בסוף סיפרתי לה שהיתה לי כלבה, סיפרתי לה שהיא מתה בבוקר. היינו עצובות עוד יותר. אבל היינו כל היום ביחד, עודדנו אחת את השנייה, חלקנו חיבוקים.. אני חושבת שזה קירב ביננו. זה היה נורא אבל זה קירב ביננו, אחרי תקופה ארוכה שהיינו די רחוקות...


רציתי לכתוב פוסט על הריצה שלנו, משהו שקרה לנו כל יום, משהו שאהבתי כל כך... אבל היא כבר לא פה...
קברנו אותה (יותר נכון קברו אותה. אני הגעתי אחר כך) הנחנו על הקבר זר פרחים, ודיברנו אליה. על כמה שהיא היתה נפלאה וכמה שאנחנו אוהבות אותה...
זה היה שונה לחזור הביתה ולדעת שהיא כבר לא שם כדי לקפוץ עלי כשאני מגיעה וללקק אותי בכל מקום אפשרי. לשמוח איתי או אפילו להיות איתי עצובה... היא שמחה אותי כל כך! התקופה שהיא היתה אצלנו היתה כל כך שמחה פשוט הייתי כמה בבוקר שמחה יותר כי ידעתי שהיא שם...

יפה שלי. אני אוהבת אותך כל כך. את כל כך יקרה לי. כל כך שונה בלעדייך. כל כך עצוב. אני לא אתחיל לכתוב עכשיו את כל הפעמים ששמחנו ביחד את כל הדברים שעשינו ביחד, איך צחקנו ואיך רצנו ואיך השתוללנו.  כי יש כל כך הרבה...
אני אוהבת אותך. כולם אהבו אותך, כל אחד שראה אותך ישר ראה כמה מדהימה את...
כל פעם שחייכת גרמת לי גם לחייך...

גם כשאני לא לגמרי חושבת עלייך, גם כשאני קצת שמחה אני מרגישה שמשהו מפריע לי, שמשומה עצוב לי, ואני נזכרת...

אפשר לומר שהחיים בינתיים יחזרו להיות כמו שהם היו לפני שלקחנו אותך. אבל הם בכל זאת יהיו שונים. כי הפעם יהיה את החור הזה, את הידיעה שמשהו חסר את העצב כי המשהו הזה זו את...

  אני אוהבת אותך.


 
                         


9 תגובות
אז הוא כלב זה אומר שבסדר להכאיב לו?!!
25/09/2013 14:37
timtam

היא תיקח אותו.


זה לא שיש לה ברירה – הם הכריחו אותנו.

הם הכריחו אותנו האגואיסטים האלה!

רק על עצמם הם חושבים!!!!!!


אז הוא נשך ילדה קטנה – יש לה פצע על הפנים, אוקיי קורה!!

באותה מידה היא יכלה ללכת ברחוב ויעקוץ אותה דבור וכל הפנים שלה יתנפחו – את מי הם יאשימו אז??!!


רק על עצמם הם חושבים!! אז הילדה שלהם ניפצעה הם דואגים אוקיי אני מבינה. יש חשש לכלבת (כן בטח!! אין מצב שהוא חולה בכלבת!) אז עכשיו או שהיא צריכה לעבור הרבה זריקות נגד כלבת או שהוא צריך להיות שבועיים בהסגר ולקבל אלפי זריקות כדי לבדוק אם הוא חולה בכלבת או לא – מה בוחרים? מה את שמה סימן שאלה??! אין פה בכלל שאלה – ברור שהכלב יצטרך לעבור את הזריקות הוא כלב זה לא נורא אם יכאב לו!! הוא כלב הוא יעבור את זה!! הוא כלב אין לו רגשות!! הוא כלב מגיע לו לסבול!!  הוא כלב אם הוא יסבול מגיע לו ובכל מקרה רוב הסיכוים שהוא לא יסבול כי הוא כלב אין לו רגשות זה לא יכאב לו שמתעללים בו ושאף אחד לא שם עליו ושמתנהגים אליו כאילו הוא חיידק מדבק וחייבים להתרחק ממנו!!!! הוא כלב.

חתיכת אגואיסטים מה ניראה לכם שהוא לא יסבול?!! להפך הוא יסבול הרבה יותר!!! אני לא אומרת שהילדה צריכה לסבול אבל היא פאקינג בת שנתיים מה שהיא תזכור מכל הסיפור הזה זה רק מה שיספרו לה!! וכל הזמן הזה היא תהיה בבית שלה, עם המשפחה שלה, כולם יטפלו בה, כולם יעזרו לה, היא תהיה מוקפת באנשים שיעזרו לה כל הזמן!!!


והוא מה? הוא יהיה  בהסגר שבועיים, ובשבועיים האלו הוא יעבור לא יודעת כמה זריקות בכל יום, וישימו אותו בתא חשוך ומגעיל והוא לא יכיר שם אפחד וכל האנשים שם יתנהגו אליו כאילוהוא איזה פושע כאילו הוא חתיכת זבל והם רק רוצים להיפטר ממנו והוא יצטרך לעבור את כל זה לבד!!!!


דאמט אנשים תפסיקו לחשוב רק על עצמכם!! אולי אני חושבת פה כמעט רק על עצמי אבל כבר דחפתם אותי לפינה שזה כבר כל מה שנישאר לי לעשות!!!!


ועכשיו הוא ילך...







אם קראתם את זה אז סליחה פשוט כעסתי (ואני עדיין) והייתי חייבת להוציא את זה אז...

19 תגובות
אין ברירה אז...
11/09/2013 16:35
timtam

טוב אז הרבה זמן לא  הייתי פה, והפעם באמת לאהייתי – פעם הייתי נמצאת, הייתי קוראת פוסטים כל היום אבל לא כותבת ועכשיו באמת בקושי קראתי כבר יותר מחודש ניראלי.. מידי פעם אני נכנסת מסתכלת קצת קוראת איזה שני פוסטים, תגובה אחת, זהו! ): 

אבל ניראלי אני אשתדל שוב להיות טיפה יותר.. האמת שכבר כמה זמן רציתי לכתוב פוסט חדש אבל לא ממש הצלחתי, לא יודעת למה, אולי כי היה לי קצת עמוס ואולי כי פשוט לא יכולתי...  אבל בזכות K,  ומאיה הצלחתי.  כנראה הייתי צריכה את הדחיפה הזאת אז ממש תודה לשתיכן ממש שימח אותי לראות את התגובות האלה ולראות ששמתן לב...(למרות שעם מאיה זה פחות נחשב כי את איתי בכיתה אז חח טוב..)  

אז זה הולך להיות פוסט קצת חופר וארוך אבל אפחדלא חייב לקרוא, וזה מה שיצא לי אז....


אז טוב... אני חושבת שזה היה חופש טוב, באמת אחד הכיפים שהיו לי ולא, לא טסתי לשוםמקום או נסעתי לאנשהו, לא. בעצם כימעט כל החופש הייתי בבית או אצל המשפחה (וגם זה מעט). אבל לא יודעת משהו בחופש הזה נתן לי להשתחרר, נתן לי להיות מי שאני לא, אבלאולי בעצם מי שאני כן.. נתן לי לעשות דברים שפחות הייתי עושה, נתן לי להישתגע, נתן לי לנוח, נתן לי פשוט לשבת בבית ולא לעשות כלום, נתן לי חופש. נתן לי את מה שחופש אמור להיות. וכל כך הייתי צריכה את החופש הזה. הוא נתן לי להישתחרר מהשנה הזאת,שהיתה מצד אחד ממש כיפית והשתנתי (שזה גם טוב וגם רע) ונפתחתי יותר.. אבל מצד שני פתאום בערך באמצע החופש קלטתי שאני כל כך שמחה שהשתחררתי ממנה. לא יודעת משהו בשנה הזאת גם גרם לי להרגיש נורא, גרם לי להרגיש נוראית.... ופתאום גם נמאס לי מהכיתה שלי, הרגשתי שאני לא יכולה איתם יותר, שאני לא רוצה לפגוש אותם שוב.

אבל.. טוב היום הראשון ללימודים הגיע, היום שכל כך לא חיכיתי כל כך פחדתי שהוא יגיע אבל השנה זה לא היה רק בגלל הלימודים אלא בגלל הכיתה עצמה..  אני לא יכולה להגיד שהיה נוראי – לא, היה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי, באמת. אבל גם לא היה נפלא וכיף ולא יודעת מה.

זה מרגיש כאילו – מה אני מדברת על החופש עכשיו בכלל?! זה מרגיש שהוא היה לפני נצח. 

אז אני אספר רק עוד משהו, שהתחיל בחופש – בעצם הוא התחיל לפני כמה שנים – ובסוף השבוע הראשון של תחילת הלימודים הוא קרה.  יש לי כלבה!!!!  אהההההההההההההההההההההה!!!!! אז כמה שנים שאני רוצה כלב וכל פעם אנחנו אומרים שניקח וכל פעם בסוף לא.. אבל הפעם זה היה בטוח אז בחופש נסענו כמה פעמים לצער בעלי חיים וחיפשנו כלב מתאים שזה היה די קשה כי היה גיל מסוים שהיינו צריכות וגודל מסוים וקיצר זה יותר מסובך ממה שזה נשמע.. ובסוף ביום האחרון של החופש שוב נסענו לצער בעלי חיים ובחרנו כלבה אבל היינו צריכם להשאיר אותה שתעשה עיקור אז לקחנו אותה רק כמה ימים אחרי זה, אחרי שהבצפר התחיל. אבל היא מקסימה! היא מצחיקה וחמודה ואני נורא אוהבת אותה למרות שהיא נורא מעצבנת אותי לפעמים..  אבל מצחיק כי זה נורא שינה את כל מה שאני רגילה אליו,  עכשיו אני צריכה להוציא אותה כל יום לטיולים, לקום רבע שעה מוקדם יותר בבוקר ולהוציא אותה לפני בצפר, ולהביא לה מלא צומת לב. וזה קשה. וגם החתולה שלי מזה מסכנה כי היא עכשיו כל הזמן בחוץ, הכלבה והיא (וגם שאר החתולים שלי) אין מה לומר, לא ממש חיבור טוב...  עכשיו היא שוכבת לידי (הכלבה), היא ישנה, הבטן שלה עולה ויורדת, מידי פעם האוזניים שלה נזקפות כשהיא שומעת איזשהוצליל, אני באה אלייה ומלטפת אותה, היא ישר מתהפכת על הגב ודורשת שאני אלטף אותה בבטן (מפונקת!) הלכתי חזרה אל המחשב והיא נשארת שוכבת על הגב עם הרגליים למעלה..היא כזאת מצחיקה...


אממ מה עוד?.. שלשום היה יום מגעיל. איכס. פשוט הרגשתי נורא כל היום ולא רק פיזית גם נפשית, כל שיעור רק רציתי שההפסקה תגיע אבל כשהיא הגיעה כל מה שעשיתי זה למצוא מקום רחוק ושקט שאין בו אף-אחד והלתחבא שם עד סוף ההפסקה, פשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר. ואז איכשהו הצלחתי לשכנע את אמא של לתת לי להישאר בבית אתמול וזה עזר, עזרלי להיות לבד שוב ולא לראות אותם..

אבל היום שוב הלכתי לבצפר היה בסדר בסך הכל אבל.. אבל הוא חזר!! אוף לא אני לא רוצה שהוא יחזור!! אבל הוא חזר אתמול,  אבל לא הגעתי.. אני לא יודעת איך אני אוכל לראות אותו שוב כל יום.. זה נשמע כאילו אני שונאת אותו, אני לא, אבל אני פשוט לא רוצה לראות אותו...


           

23 תגובות
אני מיואשת!!
13/08/2013 19:02
timtam
מישהו יודע איך להוריד שירים לאם-פי מיוטיוב??
אני לא מצליחה ואני כבר ממש נואשת!! יש לי באמ-פי רק משהו כמו 20 שירים שהורדתי פעם דרך איזה אתר אבל עכשיו כל האתרים של הורדת שירים מיוטיוב נסגרו ונשארו רק כמה שכל פעם שאני מנסה אותם הם תוקעים את המחשב..  ו-20 שירים זה ממש קצת וכבר נמאס לי מהם אני שומעת את השירים האלה בלופ ויש כל כך הרבה שירים אחרים שאני אוהבת...
אז עכשיו אני שומעת מוסיקה רק כשאני ליד המחשב וזה די מבאס אז אם מישהו יודע איך ויכול להסביר לי.. 

   
21 תגובות
מי אני?
29/07/2013 22:10
timtam
אני כבר לא יודעת מי אני
אני מרגישה כאילו אני כבר לא אני...
הישתנתי מלא בשנה האחרונה, התחלתי את השנה בתור מישהי אחת ועכשיו אני מישהי אחרת לגמרי..
אבל בעצם אני גם לא יודעת מי אני עכשיו...
זה כאילו איבדתי את עצמי ואני צריכה למצוא אותו (אותי) מחדש...
אנשים אומרים: "השתנת. זו כבר לא את." אבל זהו שזו כן אני!! הישתנתי נכון, אבל זו כן אני. זו לא מי שהייתי נכון, אבל זו מי שאני.
ובכל זאת מי אני?? אני לא יודעת... 
מי אני זה האופי שלי, זה מה אני אוהבת, מה אני רוצה, מה אני חושבת...
וניראלי שכרגע אצלי הכל מעורבב. הכל מבולבל. זה הכל מהכל...
אני משתנה. ואני לא מפסיקה להשתנות. אבל בעצם אף פעם לא מפסיקים להשתנות, גם מי שניראה תמיד כאילו הוא אותו דבר מישתנה כל הזמן, גם אם זה מבפנים וגם אם זה מבחוץ.. כל שנייה משתנים...
היסתכלתי על התמונה שהייתה לי בפרופיל (של אריאנה גרנדה) ולא יכולתי הייתי חייבת לשנות אותה. היא פשוט היתה מתוקה מידי!! ואין לי בעיה עם מתוק, אני מאוד אוהבת מתוק! (למשל שוקולד!) אבל לא יכולתי! זו כבר לא הייתי אני. זה לא שקודם זו היתה אני, לא שמתי את התמונה הזאת כי אני מעריצה את אריאנה או משהו או לא יודעת למה.. שמתי אותה סתם כי לא רציתי שלא תהיה לי תמונה וזו היתה תמונה נחמדה אז הוספתי אותה...  
אז החלפתי תמונה, וזה לא שהתמונה עכשיו היא אני אבל הייתי חייבת להחליף...
אז עכשיו אני מחפשת את עצמי. אבל לא את עצמי שהלך לאיבוד אלא עצמי חדש.  שגם הוא ישתנה, אולי מהר ואולי לאט. כי העצמי שלי לא יפסיק להשתנות אבל הוא תמיד יהיה אני....


            
23 תגובות
סתם מצחיק... חיח.. XD
24/07/2013 18:44
timtam
אז אני מאוד משועממת וזה משהו שאותי ממש הצחיק..

זה דברים ממש מפגרים שכתובים על אריזות של כל מיני מוצרים.
זה אמיתי!!          (מה שכתוב בסוגריים זה כאילו התגובה של מי שקורא את זה...)
האחרון ממש קרע אותי...


.על מייבש שיער של חברת SEARS :
"לא להשתמש בזמן השינה" (חבל, רק אז יש לי זמן לסדר את השיער)

2. על חבילת חטיפי תירס:
"אתה יכול להיות זוכה!!! שום קניה לא נדרשת!!! פרטים בתוך השקית" (מסתבר שזהו מבצע מיוחד לגנבים)

3. על סבון רחצה של חברת DIAL :
"להשתמש כמו בסבון רגיל" (שזה אומר איך בדיוק?!?)


4. על ארוחה קפואה של SWANSON :
"הצעת הגשה - מופשר" (אבל זו "רק" המלצה)

5. על תחתית האריזה של קינוח טירמיסו של חברת TESCO :
"נא לא להפוך" (אופס...! מאוחר מידי)

6. על פודינג של MARKS & SPENCER :
"המוצר יהיה חם לאחר החימום" (וואלה?!? באמא שלכם?!? )

7. על אריזת מגהץ בגדים של ROWENTA :
"לא לגהץ בגדים על הגוף" (אבל זה יחסוך לי הרבה זמן, לא?!?)


8. על תרופה נגד שיעול לילדים של חברת BOOTS :
"נא לא לנהוג או להפעיל ציוד מכני כבד לאחר השימוש" (כן, בני החמש תמיד אוהבים לצאת לסיבוב ב D-9 אחרי שהם לוקחים את הכדורים...)

9. על טבליות שינה של חברת NYTOL :
"אזהרה - עלול לגרום לנמנום" (אני מאוד מקווה)


10. על אורות חג המולד של חברת NAZAKATO :
"לשימוש בתוך או מחוץ לבית בלבד" (איי איזה באסה רציתי לתלות אותם על הירח...)

11. על מעבד מזון של ARAKI :
"לא להשתמש עבור השימוש האחר" (אני חייב לציין, עכשיו אני סקרן)


12. על חבילת בוטנים של SAINSBURY :
"אזהרה - מכיל בוטנים" (מבזק חדשות דחוף!!!)

13. על חבילת בוטנים של חברת הטיסה AMERICAN AIRLINES :
"הוראות שימוש: פתח את האריזה, אכול את הבוטנים" (אהה, תודה לא ידעתי. חשבתי לאכול עם השקית...)

14. על תחפושת סופרמן שיוצרה בטייוואן:
"לבישת מוצר זה לא מאפשרת לך לעוף" (לא?!?! איזה באסה, ואני כבר חשבתי...) 


האחרון ממש קרע אותי...


19 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
♥ הארי פוטר ♥

הארי פוטר זו חולשה.
אני מאוהבת בזה!!
בספר והסרט הגאוניים שנקראים הארי פוטר.
כל מילה שם מתאימה בדיוק. הכל מתחבר כל פרט קטן שניראה לגמרי לא חשוב מתחבר בסוף ויוצר את הסיפור..
זה פשוט כל כך מדהים ו- אי אפשר להסביר את זה...
מטרה

להצליח להישתחרר
להצליח להיפתח
להצליח לספר
להצליח לדבר

זה יכול להיות בבלוגר יכול להיות ביומן ויכול להיות למישהו...
פשוט להצליח להשתחרר...